הפוך לעמוד הבית
מכון התקנים הישראלי  מכון התקנים הישראלי
wfeo  World Federation
of Engineering Organizations
מנורה מבטחים פיננסים   מנורה מבטחים פיננסים
הבנק הבינלאומי הראשון  הבנק הבינלאומי

שערי
חליפין
שינוי אחרון: 20.10.2017
יחידות מטבעהשער
סל המטבעות
דולר3.493
אירו4.121
ליש"ט4.587
100 יין3.082

''ישראל מפגרת בתכנון ובבנייה של מוסדות חינוך יסודי ותיכוני''

מאת: אלי תבור

"ישראל מפגרת בתכנון ובבנייה של מוסדות חינוך יסודי ותיכוני לפי כל פרמטר אפשרי''. כך עולה מהשוואה שערכה אדריכלית גבי נוסבאום, מארגנת הכנס בנושא "המרחב הציבורי - חינוך, תרבות ופנאי'', שנערך במרכז המוסיקה ביפו במסגרת יום האדריכל השנתי שעורכת עמותת אדריכלים מאוחדים. 

מהשוואה שערכה אדריכלית נוסבאום של נתוני ההשקעה השונים של מדינת ישראל במתקני חינוך והשכלה, לעומת נתוני מדינות אירופאיות מובילות, עולה עוד, כי עם זאת, קיים בישראל בזבוז משאבים בהשקעה במוסדות החינוך, בגלל תפיסה לא מעודכנת במגמות התכנון הציבורי ובמקומם המרכזי של מוסדות חינוך, השכלה ותרבות במרחב הציבורי. כך, למשל, מצאה גבי נוסבאום, כי עלות בנייה לתלמיד בישראל עומדת היום על כ-25 אלף ש''ח לתלמיד לעומת 45 אלף ש''ח לתלמיד בבריטניה, כשבישראל אין כלל הבחנה בין השקעה במוסדות חינוך יסודיים לבין תיכוניים, בעוד שבבריטניה ההשקעה בבנייה לתלמיד ביסודי היא 52 אלף ש''ח ולתלמיד תיכון היא 34 אלף ש''ח.

אדריכלית גבי נוסבאום מציינת, שעל אף שיפור מה שחל בקביעת הסטנדרטים בפרוגרמות לחינוך בישראל בשנה האחרונה, כגון עלייה ל- 53 מ"ר לעומת 49 מ"ר בגודל הכיתות ביסודי ו- 60 מ"ר לעומת 53 מ"ר בתיכון, וכן הוספת אודיטוריום בבתי ספר יסודיים והגדלת שטחי הספריות בהם מ-20 מ"ר ל-70 מ"ר, עדיין רב המרחק בין ישראל לבין המדינות המתועשות, בנתונים כמו השקעה לתלמיד, השקעה למ"ר בנייה והשטח העומד לרשות תלמידי ישראל בבתי הספר, שלא לדבר על הצפיפות בכיתות. צפיפות הכיתות בישראל עולה ביותר מ- 25% ואף יותר לעומת מדינות אירופה (20-30 תלמידים בכיתה באירופה לעומת 35-40 ויותר תלמידים בכיתה בישראל). המבנים ושטחי בתי הספר בישראל גם אינם מנוצלים כיאות ובאופן מושכל ושיטתי לפעילויות אינטנסיביות של תרבות, פנאי והשכלה עבור שאר חלקי הקהילה אותם הם משרתים.

"מבני בתי הספר בישראל כיום דומים ביותר לאלה שנבנו לפני מאה שנה'', התריס בכנס רם כהן, מנהל ביה''ס עירוני א', בית הספר לאמנויות בתל-אביב. "בעקבות המהפכה התעשייתית, (שהתרחשה במאות ה-18 וה-19), כאשר ההורים יצאו לעבודה במפעלים, היה צורך בשמרטפיה גדולה לילדים וכמו כן במוסדות שיכשירו את הילדים לשוק העבודה בתעשייה. כך הוקמו בתי הספר כמקומות הכשרה לשוק העבודה עם קופסאות צרות ככיתות לימוד, צלצולים והפסקות כמו במקומות העבודה. כך הם נותרו, גם אצלנו, עד היום. מתכנני בתי הספר צריכים לבנות מוסדות שיתנו מענה לזמן העכשווי. הם צריכים להיות כלבי השמירה של צרכי הילדים, החיים את מרבית חייהם כילדים בבתי הספר''.

במקביל הציג אדריכל אברהם קוריאל, שורה של מבני מוסדות חינוך שתכנן יחד עם האדריכלית דינה אמר, שנותנים מענה לצרכי מרחבי החינוך העכשוויים. הוא הציג בתי ספר חדשים שנבנו על פי תכנונו בבנימינה, בנתניה, בנשר, בקריית גת ובנצרת עם חצרות מרווחות ומוצללות, עם כיכרות מרכזיות, עם "רחובות'' המקשרים בין מבני הכיתות במודל של "עיר קטנה'' - עיר חינוך עם חצרות, סימטאות ושטחים ירוקים. "זה שינוי הדימוי של בית הספר'', אמר קוריאל. "בית הספר צריך להיות בית, עם דגש על צורות וצבעים, ולא רק ארגון של חדרים''.




 

 

 

 

 

 




בתמונה:
ביה"ס ע"ש עגנון בנתניה שתוכנן ע"י האדריכל אברהם קוריאל

רם כהן
בהרצאתו נתן גם דוגמאות איך אפשר להפוך מבנים קיימים של מוסדות חינוך חמרחבים ציבוריים על-ידי הוספת מקומות ישיבה והתגודדות מחוץ לכיתות, מקומות הסעדה, מרחבי תצוגה, מקומות איחסון, לוקרים מחוץ לכיתות ואפילו התקנת מראות גדולות במסדרונות ובאולמות ולא רק בשירותים.

את הגישה המהפכנית ביותר למרחבים הציבוריים של מוסדות החינוך הציג בכנס יעקב הכט, מייסד ומפתח רשת בתי הספר הדמוקרטיים בישראל. הכט, שמכיתה א' התקשה בלימוד קריאה וכתיבה ובכיתה ז' נשר מבית הספר, פילס את דרכו במעירכת החינוך על-ידי גילוי עצמאי אלו סוגי למידה מתאימים עבורו ועסק רבות בלמידה עצמאית. הוא השלים לימודי בגרות, עשה תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר-אילן.

מתחילת שנות ה-90' של המאה שעברה הוביל הכט את מהפכת החינוך הדמוקרטי בישראל ואף ייצא אותה לעולם הרחב. כיום, כשהוא עומד בראש המכון לחינוך דמוקרטי הוא מוביל בארץ ובעולם את בשורת "ערי החינוך''. על-פי תפיסה זו עיר חינוך המיישמת ערכים דמוקרטיים היא עיר ששמה לה למטרה לפתח חברה המכירה ותומכת בזכות השווה של כל חבריה להגיע למימוש עצמי בקהילה בה הם חיים. עיר חינוך, כעיר המקדמת ערכים אלה יחד עם יוזמות ויזמיות, מהווה כוח מניע להתפתחות חברתית וכלכלית. היא מדרבנת למידה לאורך החיים, יוצרת תמריץ לחדשנות, ו"מייצרת" הון אנושי על-ידי מתן הזדמנות שווה לכל תושב (בכל גיל) לפתח את עצמו ואת היוזמה הייחודית לו. הרעיון של "עיר חינוך'' הוא שחינוך תלמידי העיר אינו מתבצע אך ורק במבני בתי הספר אלא בעיר כולה, במתקניה ובמוסדותיה תוך ניצול המרחב העירוני כולו לחינוך התלמידים.

"אנחנו משתמשים במוזיאונים, בגלריות, במתנ''סים, בחוף הים ובעיר כולה כמרחב לימוד'', אמר הכט. התלמידים מקבלים רישיון תנועה בעיר ונרתמים למשימות עירוניות…אנחנו חיים כיום בעולם ''חדש ומשתנה. מערכות החינוך הקורסות בכל העולם, שהוקמו בתקופת המהפכה התעשייתית אינן מתאימות עוד לעולם החדש. מערכת החינוך הקיימת מכינה לעולם שנעלם כבר. אנחנו בונים מערכת חינוך חדשה שמתאימה לעולם החדש''. תפיסת "עיר החינוך'' שיושמה תחילה במצפה רמון, אומצה כבר על-ידי בת-ים וטבריה וכמעט על-ידי כל חטיבות הביניים במערכות החינוך העירוניות. "העיר כולה הופכת למרחב למידה, זה מחולל שינוי לא רק במערכת החינוך אלא שינוי כלכלי רציני בעיר כולה'', הכריז הכט.

בנוסף לדיון במרחבי החינוך, הושמעו בכנס הרצאות גם בנושא מרחבי התרבות והפנאי. בכנס השתתפו שלושה אדריכלים נודעים מחו''ל - סר ביל אינסוורט מאנגליה, פרופ' פריד ביהלר מגרמניה, ואדריכל יאנה פילההיאניימי מפינלנד, שהציגו עבודות תכנון של מבנים ומרחבים ציבוריים במדינותיהם, שתפקידם להוות ציר מרכזי בחיי הקהילה, לאפשר מילוי צרכים חינוכיים, תרבותיים וחברתיים מגוונים, ולהביע את הקשר של הקהילה לעיר ולטבע.

שלח לחבר
שתף





 

 

 

 

 

 
Google