הפוך לעמוד הבית
מכון התקנים הישראלי  מכון התקנים הישראלי
wfeo  World Federation
of Engineering Organizations
מנורה מבטחים פיננסים   מנורה מבטחים פיננסים
הבנק הבינלאומי הראשון  הבנק הבינלאומי

שערי
חליפין
שינוי אחרון: 1.12.2017
יחידות מטבעהשער
סל המטבעות
דולר3.488
אירו4.152
ליש"ט4.706
100 יין3.103

אינג' רפאל סרוסי, מוותיקי מהנדסי הכימיה בלשכה, הלך לעולמו בגיל 87

מאת: אלי תבור

אינג' רפאל (פיפו) סרוסי הלך לעולמו בערב חג השבועות האחרון והוא בן 87.
סרוסי, מהנדס כימיה תעשייתית בהשכלתו ובמקצועו, היה אחד ממניחי היסודות לתעשיית הצבעים בישראל ומומחה בעל שם עולמי בתחום ההגנה נגד שיתוך (קורוזיה), שבו שימש יועץ מומחה פעיל כמעט עד יומו האחרון.

בתמונה מימין: אינג' רפאל סרוסי ז"ל


אינג' רפאל סרוסי היה מוותיקי פעילי אגודת מהנדסי כימיה וכימאים בלשכת המהנדסים והאדריכלים ואחד מעמודי התווך של הפורום הישראלי לקורוזיה, שהוקם בשנת 1992 והתקבל כסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית של מהנדסי הקורוזיה NACE. הוא כיהן בתפקיד נאמן NACE בראשות הפורום.

סרוסי, יליד אלכסנדריה שבמצרים, היה הרביעי משבעת ילדיו (שישה בנים ובת אחת) של סוחר יהודי, שבשנת 1925, כשרפאל היה בן שנתיים, החליט, בשל קשיים כלכליים, להגר עם משפחתו למונטבידאו, בירת אורגוואי. אורגוואי נחשבה מאז ומתמיד ל''שווייץ של דרום אמריקה''. כמדינה של מהגרים, שכמעט כל תושביה הם ממוצא אירופאי, היא שילבה את התרבות המערבית עם הפולקלור והמורשת הדרום אמריקאית. זו הסיבה שקליטתם של המהגרים היהודים בראשית המאה העשרים בחברה האורגוואית הייתה נוחה, ללא שמץ של גילויים אנטשימיים. אבי המשפחה ניצל את העובדה שאחיו, שהיגר לאיטליה, הפך שם לתעשיין טקסטיל מצליח, והיה לנציגו באורגוואי.

רפאל ואחיו גדלו במונטבידאו והשתלבו בחיי הקהילה היהודית, שכללו גם פעילות ציונית ענפה. רפאל היה יו''ר ארגון תנועות הנוער הציוני באורגוואי ולאחר שעלה לארץ, החליף אותו בתפקיד זה אחיו הבוגר ממנו בשנתיים, רוברטו (אברהם). התבססותו של האב איפשרה לשני האחים לרכוש השכלה אקדמית גבוהה. רפאל ורוברטו בחרו ללמוד הנדסה כימית.

כאשר פרצה מלחמת העצמאות ב-1948 התארגנו מתנדבים מתנועות הנוער הציוניות באורגוואי, ארגנטינה וברזיל ועלו על  אוניית נוסעים בשם "רמפנה'', שהשיטה אותם לארץ. הייתה זאת הקבוצה הראשונה של אנשי מח''ל (מתנדבי חוץ לארץ) מדרום אמריקה שהגיעה לארץ. רפאל סרוסי היה ביניהם. הוא הוצב מיד כחייל בחטיבת עודד, בפיקודו של אורי יפה, שתפקידה היה להחזיק במזרח אצבע הגליל, מול רמת הגולן. בין הקרבות המפורסמים שניהלה חטיבה זו במלחמת העצמאות היו קרב מלכיה השלישי, שבו לחמה החטיבה נגד צבא לבנון מתוגבר ביחידות שריון סוריות; ומבצע חירם, שהיה הגדול והמורכב במבצעי חזית הצפון במלחמה.

בתום המלחמה, כאשר השתחרר רפאל מצה''ל, הוא פגש את אליסה (עליזה), חברת הילדות שלו ממונטבידאו, שעלתה גם היא לארץ, ונשא אותה לאשה.  הם הביאו לעולם שלושה ילדים: רבקה שרירא, הבכורה; אריאל סרוסי, המשנה למנכ''ל תאגיד המשתלות "חישתיל'' הפועל למעלה מ-30 שנה בתחום השתלנות הארצי והבינלאומי ומוביל כיום טכנולוגית בתחום זה בעולם; ויאיר סרוסי, מי שהקים וניהל במשך 16 שנה את הסניף הישראלי של תאגיד ההשקעות האמריקאי "מורגן סטנלי'', ומכהן מאוגוסט 2009 כיו''ר מועצת המנהלים של בנק הפועלים.

כאזרח מצא רפאל סרוסי עבודה במחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית, שם לימד ספרדית את שליחי המחלקה שעמדו לצאת בשליחות הסוכנות למדינות דרום אמריקה. בשנים 1953-1951 נשלח  בעצמו מטעם הסוכנות לארגנטינה ולצ'ילה, כשליח עלייה כשמשימתו הייתה לארגן עליית בעלי מקצוע ממדינות אלה לארץ. הוא היה אחראי אישית במיוחד לגיוסם של רופאים ממדינות אלה, שעלו בשנות ה-50' וה-60' לישראל. ב-1949 נפתחה שגרירות ישראל באורגוואי בראשות השגריר יעקב צור. כמזכיר השגרירות התמנה יצחק נבון, שעד אז עמד בראש המחלקה הערבית של ההגנה בירושלים. זה היה תפקידו הדיפלומטי הראשון של נבון, לימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל. בתקופת שהותו במונטבידאו התיידד נבון עם משפחת סרוסי, ש''אימצה'' אותו כבן משפחה. הוא הכיר את כל בניה ושמר עימם על קשר הדוק גם בארץ. זה היה הרקע למחווה שהעניק יצחק נבון בן ה-90 לרפאל סרוסי, כשהטריח את עצמו ובא ללוותו בדרכו האחרונה. 

איש עשייה וערכים
מסכת חייו של רפאל סרוסי בארץ התחלקה, מלבד חיי המשפחה שלו, לשני ערוצים עיקריים: פעילותו הציבורית ופעילותו המקצועית.
בתחום הציבורי הוא הקדיש את פעילותו בשנותיה הראשונות של המדינה לקליטת העולים ממדינות אמריקה הלטינית. הוא טרח באופן אישי לחפש ולמצוא תעסוקה לעולים, בעיקר אקדמאים, ממדינות אלה והיה פעיל בארגון מוסדותיהם בארץ כך, למשל, היה בשנת 1955 ממקימי התאחדות עולי אמריקה הלטינית, שששמה לה למטרה לעודד עליית יהודי ממדינות אלה, לסייע לתהליך קליטתם שילובם בחברה הישראלית ולהדק את הקשר עם הקהילות היהודיות שנותרו במדינות אלה. בפי העולים כונה רפאל סרוסי בכינוי פיפו. היה זה כינוי ילדות מאורגוואי שאיש, כולל רפאל סרוסי עצמו, לא ידע את מקורו, אבל הוא דבק בו ככינוי חיבה והערצה לאיש.

בתמונה משמאל: אינג' רפאל סרוסי נואם בעצרת של עולי אורגוואי שנערכה ביער אורגוואי בהרי ירושלים 

במקביל לפעילותו הציבורית החלה רפאל סרוסי לסלול גם את דרכו המקצועית כמהנדס כימיה תעשייתית בארץ. הוא הצטרף תחילה לחברת "צבע - תעשיות צבעים בע''מ'', יצרנית צבעים שמפעלה שכן בקריית אתא, שם היה למהנדס הראשי של המפעל. בתחילת שנות הצבעים רכשה חברת הצבעים הוותיקה והגדולה בישראל, "טמבור'' את חברת "צבע'', התמזגה עם חברת הצבעים השנייה "אסקר'', והפכה לחברה המובילה בתחום הצבע בישראל. רפאל סרוסי עבר עם חברת "צבע'' ל''טמבור'', ובמשך 25 שנה היה אחד המהנדסים הראשיים שלה, כשהוא נוסע כמעט כל יום מביתו בתל-אביב למפעל החברה בעכו וחזרה.




 

 

 

 

 

 



בתמונה:
אינג' רפאל סרוסי בצעירותו (משמאל) מקבל את פני ראש הממשלה דוד בן גוריון באחד האירועים של עולי אמריקה הלטינית

כמהנדס שאינו קופא על השמרים ומבקש כל הזמן ללמוד, להתעדכן ולהתחדש, הוא עקב אחר החידושים בתחום הצבעים והצביעה בעולם, מיהר לאמץ אותם וליישם אותם בארץ, וכך היה בין אלה שהפכו את "טמבור'' לאחת החברות המובילות בתחום טכנולוגיית הצבעים. אפשר לומר עליו, שהוא היה בין אלה ש''צבעו'' את חייהם של אזרחי ישראל. בשנות עבודתו ב''טמבור'' גידל רפאל סרוסי דור שלם של מהנדסי כימיה שהשתלבו בתעשיית הצבעים. רבים ממהנדסי הצבעים והציפויים הפועלים כיום בעמדות מפתח בתעשייה הם למעשה תלמידיו.

לאחר שפרש מעבודתו ב''טמבור'' הפך רפאל סרוסי ליועץ פרטי, בעיקר בתחום השיתוך (קורוזיה). הוא התמחה בתחום זה, המשיך להשתלם וללמוד, והפך למומחה בעל שם עולמי בתחום זה. במקביל היה פעיל באגודת מהנדסי כימיה וכימאים, בפורום הקורוזיה הישראלי ובוועדות התקינה בנושאי כימיה של מכון התקנים הישראלי. הוא שימש כיועץ למלחמה בקורוזיה למוסדות ומפעלים גדולים, כמו חברת החשמל והחברה הלאומית לדרכים (מע''צ לשעבר) וגם בשנותיו האחרונות המשיך לפתח צבעים ייחודיים לסימון כבישים, למשל. לפני שלוש שנים, כשהתבקש לבדוק פתרונות לקורוזיה בגשר נחל צין בנגב, הוא נפגע בתאונת עבודה קשה והובהל לבית החולים "סורוקה'' בבאר-שבע. הרופאים שם נדהמו לשמוע, כי הפצוע בן ה-84 נפגע בתאונת עבודה. גם כשחלה באי ספיקת לב, מחלה שהובילה לפטירתו, המשיך לעבוד ולייעץ בתחומים בהם התמחה. 

אגב, אחיו אברהם (רוברטו), גם הוא כאמור מהנדס כימי במקצועו, היה ממקימי קריית המדע הגרעיני בדימונה, מנהל המחקר שם והמנכ''ל השלישי של הקרייה. הוא עלה לארץ ב-1951, התגייס לחיל המדע וב-1957 התקבל לעבודה בכור הגרעיני בדימונה. הוא נשלח להשתלמות בצרפת וכשחזר ריכז את הקמת המעבדות בכור. האגדה מספרת שהיה זה רוברטו, שהקפיד על חשאיות עבודתו וכאשר נשאל היכן הוא עובד השיב "במפעל טקסטיל'', וטבע כך את המונח שהפך לשם נרדף לכור של דימונה. רוברטו, שזכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון על חלקו בהנחת התשתית המדעית והארגונית למחקר בגרעיני בישראל, נפטר בערב ראש השנה האחרון.

רפאל סרוסי נקבר לפי בקשתו בבית העלמין של כפר ויתקין, שם מתגוררים בנו אריאל, כלתו ונכדיו, אותם הירבה לבקר.

על קברו ספד לו בנו יאיר, שאמר בין השאר:
"אבא, אוהב אדם, מוצא עניין בכל אדם, פורש חיוך מקסים. כל מי שפגש בו, שנגע בו, התאהב בדמותו. הוא היה מזיגה של אומץ ונחישות עם עדינות. צניעות. כולו עשייה, סקרנות ואופטימיות. ספורטאי, שחקן שחמט מבריק, שלימד אותנו כילדים לשחק בסבלנות אין קץ… איש ערכים, ישר. עד יומו האחרון חשב שלא קם מדינאי אחרי בן-גוריון. אידיאליסט, שבא לבנות מדינה, תעשייה טובה וחברה טובה יותר. לצידו תמיד אמא. 65 שנה היו חברים בזוגיות מיוחדת. קשורים זה לזו. תמיד יד ביד, תמיד דואגים אחד לשנייה. בחודשים האחרונים ישבה ליד מיטתו מבוקר עד ערב, אוחזת בידו, נלחמת שימשיך. איש אהוב היית. השפעת על כולנו. לימדת אותנו לעסוק במהות, בעיקר. להקשיב לאחר. להיות סובלני. יהיה זכרך ברוך, מורה הדרך, מצפן שלי''.
 


יהי זכרו ברוך !

שלח לחבר
שתף





 

 

 

 

 

 
Google