"בעקבות לוחמים" -

ביום רביעי ה- 02.01.13 התקיים טיול במסגרת פעילות מועדון התרבות והרווחה לגליל המערבי ולגליל העליון שנושאו היה "בעקבות לוחמים".

את הטיול בנתיבי הקרבות שהתנהלו במלחמת העצמאות, הדריך הפעם מדריך מתוכנו, אינג' יצחק רימון, סגן מנהל מחוז חיפה והצפון, שהשתתף בפועל כלוחם וכמפקד בקרבות אלה. המשתתפים בטיול, סה"כ 34 חברים, נאספו ע"י אוטובוס מתל-אביב, מחיפה ומתחנות הביניים. המשתתפים עברו את המסלול מנהריה עד מלכיה ששוחררה ע"י צה"ל במבצע "חירם" באוקטובר 1948 ושמעו על הקרבות שהתנהלו באזורים אלה כנגד "צבא ההצלה של קאוקג'י שתוגבר ע"י ערבים מקומיים וע"י כוחות שהוקצו למשימה מלבנון ומסוריה. חלק מתושבי הכפרים שחששו מצה"ל ברחו מכפריהם ועברו ללבנון ומכך נולדה "אגדת גרוש כפרים ערביים", דבר שלא התרחש כלל. בשחרור הגליל במבצע "חירם" השתתפו כוחות מחטיבה 9 ומחטיבה 7 של צה"ל, וכן השתתף חיל האוויר שהיה אז בחיתוליו. כמו כן השתתף במבצע חיל התותחנים שנוסד אז והתותחים שהיו אז לחייל, יוצרו עוד במאה ה-19 ונקראו "קוקורצ'ות".

חלקו השני של הטיול היה במסלול נבי-יושע-מצודת כ"ח ורמות-נפתלי. ביום 15 באפריל 1948 מסרו השוטרים הבריטיים שהיו מוצבים במשטרת נבי-יושע את המשטרה לידי שתי מחלקות מצבא ההצלה של קאוקג'י וכן מחלקה נוספת של הצבא הלבנוני. מחלקה בפיקודו של יצחק רימון שכבה מוסתרת בקרבת המשטרה במטרה לתפוס אותה עם פינויה ע"י הבריטים, אך המטרה לא הושגה.
עוד באותו הלילה תקף כח של ארגון ההגנה, שהורכב ממחלקה אחת של הפלמ"ח ושתי מחלקות של חיל-השדה של "ההגנה", את המשטרה אך לא הצליח לכבוש יעד זה ונסוג עם ארבעה הרוגים ומספר פצועים. חמישה ימים לאחר מכן, ב-20 לאפריל 1948 נעשה ניסיון שני לכבוש את המשטרה, אך גם ניסיון זה נכשל. בקרב העקוב מדם השתתפו שתי מחלקות פלמ"ח ומחלקת חיל-השדה של רמות-נפתלי (מחלקתו של יצחק רימון) ובו נפלו עשרים ושתיים לוחמים. בקרב זה היו גילוי גבורה עילאיים ואחוות לוחמים, ואחד ממשתתפי הקרב שנהרג, יזהר ערמוני, קיבל את "אות הגבורה".



 

 

 

 

 

 

 

בתמונה: המדריך אינג' יצחק רימון עם משתתפי הטיול

בהמשך הגיעו משתתפי הטיול למצודת רמות נפתלי הנמצאת 2 ק"מ דרומית למשטרת נבי יושע, שהייתה מוקפת כפרים ערבים, והדרך היחידה להגיע אליה במכונית היה דרך משטרת נבי-יושע. ברמות-נפתלי חנתה מחלקה בפיקודו של יצחק רימון.
ביום 1 במאי 1948 לפנות בוקר התקיפו כוחות גדולים את רמות-נפתלי. בכוחות היו גדוד של הצבא הלבנוני, פלוגה מסוריה, פלוגה של צבא ההצלה של קאוקג'י וכן שתי מחלקות מצריות שחנו בצפת והועברו למלכיה לצורך ההתקפה. על פי החלטת הליגה הערבית, רמות-נפתלי הייתה צריכה להיות הישוב היהודי הראשון שייכבש ע"י הערבים (עוד בזמן המנדט הבריטי). בהתקפה השתמשו הערבים בפעם הראשונה בתולדות מלחמת העצמאות בטנקים, בתותחי-שדה ובמרגמות כבדות. מספר המגינים ברמות-נפתלי היה שמונים ובהם שתים עשרה חברות. הכוח היה מחולק בין רמות-נפתלי וגבעת מענית שבין הישוב לנבי-יושע, וכוח אחר היה על גבעת-בלאוי מדרום לישוב. כבר בתחילת ההתקפה נפל מוצב זה בידי התוקפים והמגינים נסוגו לרמות-נפתלי עם הרוג אחד. במשך היום ניסו כוחות חיל הרגלים והטנקים של האויב לפרוץ לתוך הישוב בחסות הפגזה של תותחי 25 פאונד, תותחי שדה 65 מ"מ ומרגמות 4.2 אינטש, אך הדבר לא עלה בידם. מאות רבות של פגזים ופצצות מרגמה הוטחו על הישוב  וגרמו חמש אבדות בנפש של לוחמים, בהם אישה אחת, ושישה עשר פצועים.
לאחר חמישה ימים הצליחה פלוגה של חיל-השדה של "ההגנה" ומתנדבים מהישובים בעמק-החולה להגיע בלילה לרמות נפתלי עם אלונקות, והורידה את הפצועים דרך ההרים במסע לילי בן תשע שעות לאילת השחר. משם הוסעו הפצועים לבית-החולים בטבריה, ששוחררה מהערבים כמה ימים קודם לכן.
משם המשיך הטיול לקיבוץ מחניים שם נבלמו הכוחות הסוריים שפלשו לארץ לאחר ה-15 במאי 1948.
החברים שהשתתפו בטיול הביעו את קורת-רוחם מהטיול וקראו להסתדרות המהנדסים להרבות בפעולות כאלה גם בעתיד.

שלח לחבר
שתף


 


Google