שערי
חליפין
שינוי אחרון: 17.10.2017
יחידות מטבעהשער
סל המטבעות
דולר3.509
אירו4.129
ליש"ט4.629
100 יין3.129

הכינוס הלאומי לריתוך 2013 Welding & Joining

מאת: רועי שני



 

 

 

 

 

 

 

 

 


כמדי שנה קיימו חברי הוועדה הלאומית לריתוך בלשכת המהנדסים והאדריכלים, את הכינוס הלאומי לריתוך 2013. הכינוס השנה התקיים ב-14.1.13, בכפר המכביה, וכלל הרצאות רבות ומגוונות במושבים מקבילים, הן של הנדסה מעשית והן של הנדסה עיונית. הכינוס משך השנה כ- 250 משתתפים מתחומים שונים בתעשייה ובאקדמיה, העוסקים במקצועות הריתוך. יו"ר הכנס, מר רועי בכרך, סמנכ"ל קבוצת זיקה, פתח את הכנס במסכת הברכות. אינג' עדי עציץ, יו"ר הוועדה הלאומית לריתוך, נשא את ברכת אינג' יצחק רז, יו"ר לשכת המהנדסים, וכן נשא הספד מרגש לזכר מהנדס שמעון אדס ז"ל, מוותיקי מהנדסי הריתוך בארץ, שהלך לעולמו לאחרונה. עוד נשא ברכות מר יהודה היימן – מנכ"ל איגוד המתכת של התאחדות התעשיינים. מר ג'קי בן דיין, יו"ר תת-הוועדה לפיקוח והסמכה של מפקחי ריתוך, העניק במסגרת הכנס תעודות הסמכה לחמישה מפקחי ריתוך חדשים.

את הרצאת האורח נשא מהנדס אסף בכר, מנהל פרויקטים בחברת מינרב. נושא ההרצאה היה "ניהול מגה פרויקט הכולל כריית מנהרות באמצעות Tunnel Boring Machine לראשונה בישראל". בכר הציג את אסטרטגיית ניהול הפרויקט של כריית מנהרות מתחת לפארק קנדה לצורך תוואי הרכבת המהירה לירושלים. במסגרת הפרויקט נכרו שתי מנהרות מקבילות באורך 3.5 ק"מ, וכן 14 מנהרות מקשרות. ההתארגנות לפרויקט ערכה כשנה, במהלכה השקיעה החברה 180 מליון ₪ על ציוד. לצורך הכריה עצמה הביאה החברה צוות עובדים מומחים מחו"ל אשר עובד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. בסמוך לאתר הכריה הקימה החברה פס ייצור לאלמנטים טרומיים מבטון המועמסים על ה-TBM , ותוך כדי החציבה בהר מרכיבה המכונה טבעות בטון היוצרות את החלל בו תעבור הרכבת. קצב התקדמות הכריה הוא כ-35 מטרים ביום בקוטר של 10.5 מטר. בימים אלו שוקדים העובדים על כריית המנהרה השניה, וכן על התשתיות הרבות הנדרשות: חשמל, מים, תאורה והזרמת אוויר.
בתמונה משמאל: מהנדס אסף בכר, מנהל פרויקטים בחברת מינרב

את המושב ההנדסי-מעשי פתח ד"ר אשר פרדו מהמוסד לבטיחות וגיהות באוניברסיטת תל אביב. הרצאתו של פרדו עסקה באפקט הבריאותי בסביבת מקום הריתוך, בה הציג את מגוון הסכנות הטמונות בריתוך ללא אמצעי בטיחות הולמים. לדברי פרדו, בכל שיטות הריתוך הסכנות דומות והן: קרבת אזור הנשימה והבליעה למוקד הריתוך נוכח החומרים הכימיים והפיזיקליים הנפלטים בזמן הריתוך. חלקיקים אלו מגיעים לעתים עד לעומק הריאות ועלולים לגרום לתופעות בריאותיות קשות כמו: סרטן, השפעות מערכתיות ארוכות טווח במערכת הנשימה, העצבים, הלב, הכליות, העצמות, העור והכבד. כמו כן קיימים נזקים הנגרמים מהקרינה האולטרה סגולה, וכן האינפרה אדומה, הגורמות לדלקות בלחמית העין, נזק לרשתית ואף לקטרקט. בכדי למנוע את הנזקים פרדו טוען כי יש להגן על העובדים לא רק עם מסכה אשר מגנה על העיניים, כי אם להשתמש במערכת הגנה סגורה המספקת אוויר נקי לנשימה תוך כדי הריתוך, וכן הגנה על העור החשוף בעזרת לבוש אטום ייעודי.
בתמונה מימין: ד"ר אשר פרדו מהמוסד לבטיחות וגיהות באוניברסיטת תל אביב

ד"ר גיא בן חמו מהמכללה האקדמית סמי שמעון בבאר-שבע הרצה אודות אפיון נתכי מגנזיום מרותכים. בן חמו בחר להרצות על מגנזיום מפני שזו המתכת היחידה המיוצרת בארץ, בעלת משקל סגולי נמוך, ומתאימה לבניית רכבים וסירות. במקביל ליתרונות קיימים אתגרים רבים בחיבור נתכי מגנזיום אחד לשני בעיקר מפני שזו מתכת ראקטיבית שנוטה לפתח קורוזיה וריתוך מקטין את אורך החיים של פס הריתוך. הפתרון לדידו של בן חמו נעוץ בשילוב אלומיניום עם המגנזיום- מה שמחזק את הריתוך פלאים.
בתמונה משמאל: ד"ר גיא בן חמו, המכללה האקדמית סמי שמעון בבאר-שבע

אינג' דני סנטיקובסקי מחברת אוניוולד הרצה בנושא התזת מתכת להגנה מפני קורוזיה. קורוזיה מתפתחת כאשר יונים נעים מהאנודה (האלקטרודה השלילית) לעבר הקטודה (האלקטרודה החיובית). כתוצאה מכך נוצרת פגיעה ועיכול של המתכת מה שעלול לגרום לסדקים. ככל שהפוטנציאל החשמלי של המתכת גבוה יותר- כך הנטיה לקורוזיה גבוהה יותר. הפתרון אותו הציע סנטיקובסקי מושתת על גילוון – ציפוי המתכת בשכבה דקיקה של מתכת אחרת, אשר תספוג את הנזקים במקום המתכת הפנימית. הציפויים הם רבים ומגוונים כמו: אבץ, מגנזיום ואלומיניום לציפוי פלדה, לעומת זאת נוכח תכונותיהם הפיזיקליות ציפויי נחושת וברונזה יהרסו את הפלדה. הגילוון מתבצע בשלוש שיטות עיקריות: גילוון חם בטבילה, גילוון אלקטרוליטי וגילוון בהתזה. למרות שגילוון דורש השקעה ראשונית גבוהה יותר, לאורך זמן מדובר בתהליך חסכוני המונע נזקים לאורך שנים רבות.
בתמונה מימין: אינג' דני סנטיקובסקי, חברת אוניוולד

ההרצאה של מר רונן מרקו מרשות הגז, "מבוא מעשי לריתוך פוליאתילן", הדגימה אפשרויות מעניינות לריתוך פלסטיק. כיום נהוג להזרים גז וליצור רשתות חלוקה של גז בתוך צנורות פוליאתילן. היתרונות של שימוש בצנורות פלסטיק הם שמדובר בפולימר תרמופלסטי זול, לא מפתח קורוזיה, גמיש לרעידות אדמה ולשקיעות של חול, וכן חומר ששוקל מעט מאוד בהשוואה למתכת מה שהופך את ההובלה לקלה וזולה. הבעיה של השימוש בפוליאתילן היא שהחומר רגיש לקרינת UV, מה שמחייב לטמון את הצנורות מתחת לאדמה. כמו כן החומר רגיש לפגיעות פיזיות יותר ממתכת. קיימות שתי שיטות לריתוך פוליאתילן: ריתוך השקה וריתוך על ידי חימום. שתי השיטות דיי דומות ומבוססות על חימום הצינורות, הצמדתם, והפעלת לחץ.
בתמונה משמאל: מר רונן מרקו מרשות הגז

הרצאתו של איתן שוחט מחברת כרמוכרום התמקדה בהסמכה לפי תקן ISO-3834. בימים אלו רשויות התקינה שוקדות על אימוץ תקן ISO-3834 שעוסק בריתוך. שוחט טוען כי חברה שתבנה את עצמה לפי התקן הזה תעלה את רמת איכות מוצריה פלאים. מדובר בתהליך ארוך ויקר בעל שלושה שלבים: השלב הראשון הוא עריכת סקר ראשוני שבוחן את כל מצאי המפעל . לשם כך על הייצרן לשכור את שירותיו של מומחה חיצוני אשר בסוף התהליך מפיק דו"ח מפורט אודות כל מה שיש לשנות במפעל, נהלים חדשים, הכשרת עובדים וכו'. השלב השני הינו בניית תוכנית פעולה המבוססת על פי הסקר הראשוני. שלב זה אורך בין 6-18 חודשים, שבמהלכם מיושם הדו"ח על סעיפיו. בשלב האחרון נערכת בדיקה פונקציונלית למערכת ניהול האיכות של המפעל. הבדיקה נערכת על ידי מומחה חיצוני המשתייך לאחד מהגופים האירופאים המסמיכים. תפקיד חדש שנגזר מהתקן הינו מתאם ריתוך - האדם האחראי על ניהול איכות הריתוך בחברה ועל פיו ישק דבר. בימים אלו לשכת המהנדסים מפתחת קורס מתאמי ריתוך.
בתמונה מימין: איתן שוחט, חברת כרמוכרום

אמנון בר יוסף הרצה על היבט בטיחות בריתוך בהנדסה אזרחית. הדגש של בר יוסף על הנדסה אזרחית נובע לדבריו מפני שסטטיסטית הכשלים הרבים ביותר מתרחשים בהנדסה אזרחית, וזאת מפני שהחוקים לא נאכפים. דוגמה לכך היא אסון גשר המכביה בשנת 1997, אשר נגרם עקב פגמים בריתוך שנעשו על ידי אנשי מקצוע לא מוסמכים וכן לא היה פיקוח על עבודתם. לשיטתו של בר יוסף קיימות 4 רמות ליישום ניהול הבטיחות באתר: היזם - החברה המזמינה את העבודה. הקבלן - החברה האחראית. האתר – מנהל העבודה. קבלני המשנה. לכל גורם מעורב אחריות על תחום עיסוקו, ובמקרים של כשל קיימת אחריות היקפית על היזם. הדגש של בר יוסף הוא לשכור אנשי מקצוע עם רישוי ורישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, ולשכור רתכים מוסמכים שהוסמכו על ידי מהנדסי ריתוך. כך ימנעו אסונות רבים.
בתמונה משמאל: אמנון בר יוסף

הרצאה שמשכה רבים היתה הרצאתו של ד"ר יוסי שואף, מחברת גבי שואף בע"מ, שעסקה במיתוסים בריתוך ובבדיקות ריתוך. שואף הציג מיתוסים והפריך אותם אחד אחד.
מיתוס 1: הוא שפסי ריתוך הם רק עזר לריתוך ולכן אין צורך לבדוק את הריתוך שלהם. לדברי שואף במקרים של ריתוך מקוטע עלולה להתפתח קורוזיית מאמצים מה שיכול להתפתח לסדק.
מיתוס 2: ריתוך גדול מהנדרש מחזק את החיבור. ככל שהריתוך גדול יותר כך מופעלים עליו יותר מאמצים ולכן עלולים להגרם קרעים וסדקים. יש לדבוק בחישובים שנערכו בשלב התכנון ולהמנע מריתוכים גדולים מהנדרש שעלולים לגרום לעיוותים ולקרעים למינריים.
מיתוס 3: פרט ריתוך מאושר מראש כולל גםWPS מאושר מראש. לא נכון! נדרשת התאמה בין כל הגורמים לכל מקרה ומקרה.
מיתוס 4: למפקח ריתוך יש סמכות לאשר/לדחות ריתוכים שנדחו/התקבלו ברדיוגרפיה. לא נכון! מי שאמון על האישור זה המהנדס המתכנן. המפקח אמור להבטיח שהכל יתנהל לפי החוזה והשרטוטים ולא לסטות מהם.
בתמונה מימין: ד"ר יוסי שואף, מחברת גבי שואף בע"מ


בתמונה: המשתתפים בכינוס מאזינים להרצאה


 

 

 

 

 

 

 

 

במקביל להרצאות התקיימה במסגרת הכינוס גם תערוכה מרשימה בה מיטב חברות הריתוך, היבואנים, היצרנים וכן נציגים מהאקדמיה הציגו את מרכולתם. בין המציגים הבולטים נמנו נציגי הסטודנטים מהמחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון אשר תכננו וייצרו מכונית מרוץ מקצועית המשתתפת במרוצי הפורמולה ברחבי העולם. עוד בלטו גם נציגי קבוצת זיקה בע"מ המתמחה בייצור אלקטרודות יחודיות לריתוך וכן נציגי חברת פז-ארק ריתוך בע"מ, המתמחה במכירת ציוד חדש ומשומש, אביזרים וחומרי רתך.


שלח לחבר
שתף


 


Google